הנה כמה טיפים איך לבחור חומרים נכונים בהדפסות גדולות. למשל: אם החלטתם לכסות קיר חיצוני של בנין בפרסום כלשהו, עדיף לבחור ב-”רשת בנין” המכונה mesh , הוא חומר חזק דומה לשמשונית, אך כל שטחו מלא חורים קטנים (בקוטר של כמילימטר) המאפשרים מעבר חופשי של הרוח. (אך לא מומלץ לתלות אותו מעל הרחוב ללא קיר שמאחוריו – קרני השמש החודרים דרך החורים שבו יקשו על ראיית התוכן המודפס). אגב באותו הקשר, עוד סוג של חומר הוניל הוא – מדבקת רשת לחלון (One Way Vision) שימושי גם לחלונות ראווה וגם לחלונות רכב. כרזות אלו מוכרות לנו מהאוטובוסים. כשמדובר בשלט גדול המכסה גם את חלונות האוטובוס, משתמשים במדבקת רשת המאפשרת לנוסעים לראות מה נעשה בחוץ. היתרון הגדול של כרזות מחומר זה, הוא שמבחוץ הן נראות כמעט אטומות ולכן זה מציג תמונה מודפסת ברורה, אך מבפנים זה כמעט שקוף.
אמנם אם החדר מואר מבפנים, ובחוץ כבר החשיך, אז העומד בחוץ יכול לראות בקלות את כל מה שבתוך החדר. ואם כבר מדברים על הרכבים, ישנו וניל מיוחד להדבקה על הרכבים – קצת יקר, אבל שווה למי שרוצה להציג תמונת פרוצס מלא על המכונית. אך כאן צריך מיומנות מיוחדת ועדיף לתת למומחים לבצע את ההדבקה. אבל אם יש איזה אירוע חד פעמי ולא רוצים להשקיע, אז אפשר להדפיס על גליון של מגנט, להצמידו לדפנות הרכב ולזרוק לאחר השימוש.
פרט נוסף חשוב למעצב הגרפי
כאשר רוצים להדפיס עבודה כלשהי שתהיה עמידה לאורך זמן (במיוחד בתנאי חוץ), צריך לדעת שלכל חומר אורך חיים שונה. כשבאים להתאים את החומר לסוג המדיה המתאימה – ישנו פרמטר שמציין את אורך הזמן שהתמונה נשארת על המדיה באיכות הנדרשת – בדרך כלל פרק זמן זה נע בין חצי שנה ל-7 שנים, תלוי בסוג החומר.
זהו פרט שנראה מיותר אם מסתכלים על שלטים הנתלים על בניינים וגשרים- שם הם מוצבים לזמן קצר יחסית של חודש-חודשיים. במקרים אלה (כמו שנלמד בקורס צילום), אין הרבה חשיבות לאורך חיי התמונה על המדיה, אך כן יש חשיבות לעמידות החומר בתנאי שמש, גשם ורוח. לעומת זאת, אצל שלטים לעסקים, צריך לבחור בחומר בו אורך חיי התמונה הוא מקסימלי. הרי אף עסק לא מעוניין להחליף שלט כל שנתיים שלוש. עוד אפשרות לביטוי היצירתיות של המעצב הגרפי– להדפיס על בד. אפשר לכסות בו קיר, לעשות מפה לדוכן בתערוכה או סתם להדפיס דגלים.
להזכירכם: בדים המודפסים על מדפסות על בסיס סולבנט ניתנים לכביסה. ישנו גם לא “סתם” בד, אלא קנבס להדפסה – תוכלו להדפיס תמונות בדמוי ציור שמן. וכמובן ישנו גם נייר פוטו להדפסה בפורמט רחב – להגדלת תמונות. ישנם עוד תחומים נוספים הרלוונטיים לנושא שלנו כגון עיצוב מתקני תצוגה ושלטים מוארים ואולי נדבר על זה במאמר נוסף.
הוראות להכנת קובץ להדפסות גדולות
הוראות להכנת קובץ שלא תלמדו בשום קורס עיצוב גרפי. ישנה קשת רחבה של חומרים שמשתמשים בהם להדפסות בפורמט רחב. נציין כאן כמה מהם: שמשונית או כרזהלאחר שבחרתם את החומר המתאים, צריך להכין את הקובץ להדפסה. למרות שכל פלוטר מוגדר במחשב כ”מדפסת” וניתן לשלוח אליו קבצים ישירות, לקבלת תוצאות איכותיות משתמשים בתוכנת RIP כלשהי כ”מתווך”. פירוש המונח RIP הוא ראשי תיבות של: Raster Image Processor , כלומר עיבוד (המרה) של תמונה ל-”רסטר” שהוא מבנה “הנקודתי” של ההדפסה (מה שמכונה “רשת” בשפת הדפוס).
התפקיד הבסיסי של תוכנת RIP הינו לתאר למדפסת מיקום וצבע של כל נקודה בהדפסה. אם, למשל , נרצה להדפיס תמונה בגודל 1X1 מטר ברזולוציה של 720 dpi, כלומר 720X720 = 518400 נקודות הדפסה לאינטש מרובע, ובמטר רבוע יש כ-1550 אינטש רבועים , כך נקבל קובץ של 518400 X 1550 = 803,520,000 , כלומר כ-800 מ”ב ואם ניקח בחשבון שכל נקודה עשויה להיות מורכבת מ-4 צבעים (CYMK), נראה שעבודה של מטר רבוע מועברת לפלוטר כקובץ של קרוב ל- 3 Gb !.
פונקציות חשובות שמעצב גרפי צריך להכיר
פונקציה נוספת, המבוצעת ע”י תוכנת RIP, הינה הגדלת תמונה מבלי לפגוע באיכותה, עד כמה שאפשר. אם העבודה שלכם מכילה טקסט או גרפיקה וקטורית , מומלץ לסגור את הקובץ לפורמט PDF (נלמד בקורס פוטושופ), במקרה של תמונת bitmap זה לא יועיל הרבה. מ”מ מומלץ ליצור קובץ בגודל של לא פחות מ-25% מהמידות שאתם רוצים לקבל.
המלצה נוספת לטקסט (במיוחד בעברית) – כאשר סוגרים את הקובץ ל- PDF , יש לבחור באופציה של הדפסת פונטים כ- outline , מספר פעמים נתקלתי בתופעה שסגרו את הקובץ כ-PDF מבלי לבחור באופציה הנ”ל, ולמרות שבהצגת קובץ ב-Adobe Reader הפונט נראה רגיל, כאשר הוא נפתח ע”י תוכנת RIP הפונט השתבש לגמרי. משימה נוספת של תוכנת RIP הינה לבצע תיקוני צבע (color correction) לכל קובץ בהתאם לחומר הנבחר, בהתחשב בתכונות החומר כגון ספיגת צבע, גימור מט או מבריק וכו’. למרות הפרופילים הקבועים המותאמים לחומרים שונים, ניתן “לשחק” בהרבה הגדרות ע”מ לקבל תוצאה מיטבית.
