בואי נדבר רגע על פרסום, טוב?
יש נשים שהמילה הזו עושה להן ממש טוב-
חשיפה לקהלים, רצון שכולם יכירו אותן,
חשק לשתף כל פיפס שיוצא מהסטודיו. אחלה.
אבל מה לעשות, אלו לא הרוב.
רוב הנשים שאני פוגשת, שונאות פרסום.
ולמה אני מדברת על זה דווקא היום?
נכון, לכבוד חנוכה.
כל העניין של חנוכה, זה "פרסום הנס",
דהיינו להדליק את החנוכיה במקום שפונה
לרשות הרבים, כדי שיידעו ויזכרו את הניסים.
ז"א שאם אף אחד לא יודע,
לא יצאנו ידי חובת היום (או הלילה במקרה זה).
ולענייננו, נשים רבות רוצות יותר לקוחות,
יותר הכנסות, יותר פניות והפניות
אבל לא ממש מוכנות או רוצות לפרסם את עצמן.
זה לא מרגיש להן נח/ צנוע/ נצרך.
נשמע לך מוכר?
יש כאן שני דברים שמתקלים אותנו
כשאנחנו באים לפרסם את עצמנו
או למען הדיוק הטוב, את העסק והשירותים שלנו,
לקהלים חדשים:
1. הצורך לפרסם (מה, זה לא מיותר? מי שצריך להגיע הרי יגיע)
2. הקושי הנפשי לפרסם (זה מרגיש לי יומרני/ לא צנוע/ לא מכבד).
ועוד לא דיברנו על מה בכלל נקרא "לפרסם",
מה, להפוך לאושיית רשת????? (לא לא, אפשר להרגע!).
אז בואי נעשה סדר בראש והכנסות מהמקצוע, מוכנה?
1. הצורך לפרסם-
אחד הדברים שמונעים מאתנו לפרסם ולשתף
תהליכי עבודה ופרוייקטים שלנו זו המחשבה
והחשש שאנשים ידרגו אותנו, ישפטו אותנו,
יחשבו עלינו ש… ואולי בכלל היצירות שלי לא "מספיק טובות".
חלאס. אלו מחשבות שכולם סובלים מהן
ואם נמשיך איתם, לא נגיע לשום מקום
(ותיכף נסביר איך להיפתר מהן אחת ולתמיד).
אנשים קונים וממליצים מאנשים שהם מכירים.
לא מכירים אותך? לא נחשפו לתוצרים שלך?
לא פונים אלייך. ככה זה עובד.
לפרסם אומר להעלות לסטטוס יצירות ותהליכי עבודה
(כן, כבר משלב הלימודים! כל דבר שאת אוהבת, תעלי)
לשתף בסיפורים של לקוחות/ פרוייקטים
ולהתחיל לפמפם לעולם שזה בדיוק מה שאת עושה,
את מעצבת גרפית/ אשת מקצוע!
אם לא תספרי, איך יידעו?
אני עוקבת בעניין אחר הבוגרות שלי
ורואה שוב ושוב, שאלו שמשתפות בפוסטים/ סטטוסים/ כל דרך אחרת
את העולם במה שהן עושות, פשוט מקבלות הרבה יותר הפניות
והסיבה היא שהן נמצאות ב-top of mind של אנשים.
ראו אותך? ראו אותך שוב?
זכרו אותך. זה הכלל וככה זה עובד.
אממה. נשארנו עם החלק השני,
והוא זה שמונע מאתנו לעשות את הראשון….
2. הקושי בחשיפה וה"מה יגידו/ יחשבו":
אני פוגשת את זה לא מעט, גם אצל נשים סופר מוכשרות,
שאין להן בכלל במה להתבייש והתוצרים שלהן מעולים
קל וחומר אצל מתחילות או כאלו שלא בטוחות בעצמן,
למעשה זה משותף לרוב הנשים –
המבוכה והחשש אולי זה יומרני/ לא צנוע/ הקיפי בעיגול.
אז בואי נעשה קצת שכל וסדר:
לפרסם שירות של עסק, לא אומר לפרסם את חייך האישיים
ובטח לא לצלם מה אכלת לארוחת בוקר או אילו בגדים קנית לאחרונה.
לא לא לא.
לפרסם את השירות שלך אומר בפשטות
ליידע את העולם בשירותים שאת נותנת כבעלת מקצוע.
וזה אומר לפרסם –
מהי המקצועיות שלך.
מה את יודעת לעשות
מה תשמחי לעשות עבורם כלקוחות.
עד כאן זה פשוט, בתנאי, ובתנאי אחד גדול וחשוב-
והוא זה שיאפשר לך לבצע ולעשות את זה,
שאת שמה אותם במרכז, ולא את עצמך!
למה הכוונה ולמה זה חשוב?
אם אנחנו עסוקות ב:
מה יגידו עלי, מה יחשבו עלי,
האם אני מספיק טובה, מי אני בכלל,
אז כל מה שאנחנו עסוקים בו זה "אני".
וזה, מה לעשות, תוקע ולא מקדם ובצדק.
רוב האנושות תקועה שם וחבל.
אבל הנה הבשורה הגדולה והכל כך משחררת-
כדי להיות אנשי מקצוע מובילים ומבוקשים
כל שעלינו לעשות, זה להתרכז בלקוחות ולא בעצמנו:
תשאלי את עצמך:
מה אני יכולה לתת להם?
איזה שירותים אשמח לתת?
מה אני יודעת לעשות ורוצה לשתף
כדי שמי שצריך את זה, יידע לאן לפנות?
מה אני רוצה לשתף כדי שאחרים יהנו ויקבלו השראה?
שמת לב לשינוי בניסוח?
זה לא רק ניסוח, זו דרך חיים וצורת חשיבה
שמשחררת אותך לפרוץ ולגדול,
ומאפשרת לעסק שלך להתפרסם בלי מאמץ מיותר
של אגו שמפריע כל הזמן.
וואו. אמרנו הרבה היום אבל אם נסכם את זה
בשלוש נקודות, זה מאד פשוט:
1. פרסמי יצירות לאורך כל הדרך כדי שיכירו אותך
2. זכרי שאת עושה את זה מתוך מחשבה עליהם ולא על עצמך
3. זכרי של מי הנס הזה שקוראים לו – את . והודי לו.
לחיי הסטודיו שלך!
♥
נעמי סובול
מנהלת מכללת אימג'
וקהילת יוצרות הכנסה
מנטורית עסקית ומנחת קבוצות.
